"אתמול (15/1/15) ביקרנו ברפת הצפון שבבעלות תנובה, הביקור היה קצר אך במעט שהספקנו לראות כרגיל מיד זוועות נגלו לנגד עינינו.
בכל הרפתות הפרות כלואות ומתבוססות בצואה של עצמן ובכדי שגופן ייצר חלב מזמינים מזריעים שדוחפים להן זרע של פר לאיבר המין. לאחר 9 חודשי הריון חוטפים מהן את התינוק העגל שרק נולד וזורקים אותו לכלוב צר ומרוחק בכדי שחס ושלום הוא לא ישתה מן החלב של אמא שלו ואז לא יישאר לתנובה מה למכור ולבני אדם מה לשתות.
אותו עגל זכר ינמק בכלוב למשך מספר חודשים עד השחיטה כי הוא תוצר לוואי של התעשייה מכוון שהוא פשוט לא מניב חלב
ובמידה וזו עגלה נקבה היא תעבור את אותו תהליך ההזרעות שאימה עוברת ולבסוף לאחר שסחטו את כל אנרגיית החיים מגופן שולחים את כל הפרות, בממוצע בגיל 5, לפנסיה בבית המטבחיים.
כמובן שיש עוד אינספור פרקטיקות בתעשייה זו שכל מטרתן זה למקסם רווחים עד כמה שניתן במינימום מאמץ וברפת הצפון המציאות אינה שונה מכל רפת אחרת, רק ששם יש גם קור מקפיא ושלג.
אז חוץ מלראות פרות בהלם מהקור ומותשות מהעבדות שתנובה אונסת אותן לעשות, ראינו גם 2 גופות מונחות ומסביבן שלג,
תינוק שהומלט טרם זמנו ואמו הפרה שככל הנראה מתה בזמן ההפלה.
טל כתבה על כך דף הפייסבוק שלה:
"לפחות שני אלה סיימו חייהם יחד,
היא לא נאלצה לחוות את החטיפה שלו ממנה,
הוא לא נאלץ להתפטם בכלוב, בקור
רק כדי שמישהו ילהג "אני אוהב בעלי חיים".
2 גופות אלו שהונחו בקור העז זכו לשחרר את גופם מעבדות וזהו הרגע לו מייחלים מיליארדי בעלי חיים ברחבי העולם
שבני אדם רואים בהם מוצר דומם הנועד לספק את גחמותיהם הרגעיות.
שני אלה יצאו ממעגל הטרור שמבצעים בהם יום וליל, פרקטיקות שכל מטרתן ניצול גוף נקבי בשביל גזל החלב וניצול גוף זכרי בשביל הרבעות וסטייקים.
ובסופו של דבר כל אותם בעלי חיים, נקבות וזכרים תינוקות ואמהות, כולם כולל כולם יסיימו את חייהם בצלחת של מישהו וכל מה שעברו בחייהם לא יעניין אף אחד מלבד האם בשר גופם היה טעים או לא.
לאף אחד לא אכפת אם היה להם קר או אם חשו תחושות שונות כמו געגוע או כאב, לאף אחד לא אכפת האם לאמא יש דלקת בעטינים או בטלף והיא צולעת כבר חודשים רבים, לאף אחד לא אכפת מהכאב של האם כשחוטפים לה את התינוק, ולאף אחד לא אכפת כשתינוקות הללו עומדים בתור בבית המטבחיים ומישהו משסף את גרונם אחד לאחר השני בזמן שהם שומעים את אחיהם צורחים באימה ונאבקים עד טיפת דמם האחרונה.
לאף אחד פשוט לא אכפת מכלום חוץ מלמלא את הבטן ולתקוע גראפס בסוף.
התעשייה יצרה 7 מיליארד מפלצות המזמינים טבח יום וליל של יצורים חפים מפשע שלא עשו רע לאף אחד,הרומנטיזציה שהם מציגים את מעשי הפשע שלהם בלתי נתפסת, מיתוג בעזרת אנימציות מחויכות של מציאות בדיונית ופרזנטורים חסרי מצפון שיפרסמו כל דבר בכדי להביא כסף הביתה.
ורוב הציבור מאמין כי זה נוח,
וזה נוח כי הקורבן זה לא אנחנו אלא מישהו אחר.
בעלי חיים אלו סובלים תופת ורק במדינת ישראל נטבחים כ-300 מיליון בכל שנה.
התמונה של הרפתנית מגמיעה עגל בשלג צולמה לפני שנה ברפת הצפון, התמונה מתוך אתר מגדלי הבקר.
האדם הממוצע מסתכל על תמונה זו וחושב איזה חמודה ואיזה חמוד.
והכל נראה בסדר גמור.
אך אם היה שם כלב בשילוב כל אותן פרקטיקות התגובות כבר היו אחרות.
אותה רפתנית המחייכת למצלמה רק דואגת שהעגל הזה יישאר בחיים ולא באמת אכפת לה ממנו אלא הוא שווה כסף כי בשביל זה הוא הגיע לעולם, בכדי למות.
בתור אחד שרואה את בעלי החיים פנים מול פנים, אני ממליץ לכם פשוט ללכת לפגוש אותם, הם יצורים מהממים והם לא שונים מהכלבים שישנים אתכם מתחת לשמיכה במיטה כשבחוץ קר.
לכו ותכירו אותם, איך הם זזים ונשמעים ומי הם, תנפצו את הסטריאוטיפ שבנו לכם עליהם כטיפשים ומלוכלכים ומוצרים דוממים.
הרחיקו אותם מהעין שלכם ולכן הם רחוקים גם מהלב.
צאו לרפתות, ללולים ולדירים,ותפגשו חברים שהדבר האחרון שתרצו לעשות להם - זה לפגוע בהם.
