לפני כשבוע וחצי יצאנו לאחר הסערה לבדוק מה שלום בעלי החיים במשקים.
היה יום מקפיא במיוחד וכמעט ללא גשם והחלטנו לנסוע לבדוק את משק צוריאל המהדר עצמו כמשק טבעי חופשי ובריא.
לא תמיד אנו יודעים מראש לאן משווק החלב שיוצא מהדירים והרפתות ובדרך כלל אנו מסתמכים על מקורות מידע שונים כולל מידע הרץ ברשת או שאנו מגלים זאת כשאנו מגיעים למשק ורואים באזור החליבה לוגו של אחד מהתאגידים או היצרנים של הגבינות.
אז נסענו לחפש את משק צוריאל ועל פי מה שכתוב באתר הם ממוקמים בשדה אילן שבצפון. בדיעבד לאחר התיעוד גילינו שמשק צוריאל נמכר לחברת טרה וכיום החלב מגיע למחלבות של צוריאל מ-130 משקים שונים ברחבי הארץ. אז המשק הראשון שהוקם הוא בשדה אילן ובישוב זה גילינו מספר רב של משקים ונכנסנו לתעד, כמובן שמצבם של בעלי החיים אינו שונה משום משק אחר שראינו.
יש להבין שכיום המשקים המתועשים שונים לחלוטין מהמשקים המסורתיים של פעם. מדובר בתעשייה שכל מטרתה זה לעשות כסף וכמה שיותר ולכן בעלי החיים דורדרו מדרגת החי לדרגת הדומם.
היחס אליהם הוא כמוצר עם עיניים אם בכלל.
מי שדואג להם לרוב הוא תאילנדי שעושה במשק את העבודה היומיומית כמו לשים להם אוכל ומים ולהזריק להם חומרים שונים, יש להם גם טיפול של וטרינר פה ושם אך זה לא בגלל טוב הלב של בעלי המשק, זה אך ורק כי כל בעל חיים שווה כסף.
אז למה עגל רוצה לברוח? דבר ראשון כי הוא סגור בכלוב צר בחודשיים הראשונים לחייו, לאחר מכן יעבור לחוות פיטום קרובה, צפופה ומזוהמת בצואה להינמק לעוד מספר חודשים עד השחיטה ותהליך זה נועד בכדי לפטם את העגלים שישמינו ואז יהיה להם הרבה בשר וישחטו אותם וימכרו בסופר הקרוב בתוך קופסא עם ברקוד ונייר צלופן.
לצורך העניין אם היה אינטרס לתעשייה להרעיב את בעלי החיים הם היו עושים זאת, ואז היינו רואים אותם שלדים חיים נמקים בכלובים במקום סתם חיה שנמקה בכלוב. את התעשייה לא מעניין רווחת בעלי החיים באמת, מעניין אותם מה הצרכן חושב ומרגיש והם יודעים שיש לצרכן רגישות מסוימת, לא גדולה, אך במידה ויחשפו תמונות לצורך העניין ממשק צוריאל שלא באות לצרכן בסבבה אז זה יפגע ספציפית באותו משק ואנשים יתחילו לקנות תנובה ואם ייחשף שבוע לאחר מכן התעללות באדום אדום אנשים יעברו לקנות זוגלובק ואם ייחשף תחקיר של התעללות קשה בזוגלובק אנשים יעברו לקנות בד'ץ בית יוסף ואם אנשים ישמעו שיש שחיתות וקומבינות בבד'ץ בית יוסף הם יעברו לבד'ץ אחר וכך הלאה...
מאחר ולרוב האנשים לא ממש אכפת כיצד חיים בעלי החיים במשקים ומה עובר עליהם העיקר יש חותמת גומי של כשרות וזה ממותג יפה עם צבעים נעימים ואפילו פרה קורצת או עגל מחייך ורועה באחו ואז הכל סבבה כי חס ושלום "הם לא ישקרו לנו".
אז תיעדנו בשדה אילן וגם בדיר עיזים וכבשים בישוב הנקרא שרונה ממש לא רחוק משם והמצב ממש לא שונה משום משק אחר, אותן פרקטיקות אכזריות בדיוק כמו כל משק אחר רק שהיה ממש קר אז זה הוסיף עוד קצת קושי להערכתי לעגלים שרק נולדו ומתבוססים בשלשול של עצמם.
לא ניתן לומר בוודאות האם המשקים בתיעוד זה משווקים לצוריאל של טרה או רק לטרה או לתנובה או לשטראוס, כמו שאמרנו לצוריאל יש 130 משקים שונים המשווקים להם ואני יכול לומר באופן נחרץ שכל אותם משקים או לפחות הרוב המוחץ מתנהלים בשיטה התעשייתית הקיימת ואין שום הבדל בתנאי בעלי החיים בין כל אחד מהתאגידים המשווקים בסופרים תחת ההונאה של חיים טובים במשק, אין חיים טובים במשקים תצאו מהסרט שמוכרים לכם במיליארדים רבים והרבה שטיפות מוח בכל שנה.
החיים במשקים הם זוועה אחת גדולה וכל יצור חי השייך לתעשייה הזו ימצא עצמו במהרה מת. מדובר בעינוי נפשי ופיזי רב בעזרת פרקיטיקות שכל מטרתן זה ניצול: הפרדות צאצאים מהאם, הזרעות בלתי פוסקות, קריסות, הינדוסים גנטיים לניפוח עטינים וגוף בשביל בשר,טילוף, האבסה בצואה וקמחי חלבון מפגרים מתים, גדימת קרניים, צריבת מספריים, חירור אוזניים, שאיבות ועוד שאיבות ועוד שאיבות ללא סוף ודלקות בכל מקום, פטריות, רימות, צליעות, ועוד אינסוף וזו רק ההתנהלות הנחשבת תקינה וחוקית. יש לזכור שכל בעלי החיים יגיעו בסופו של דבר לצלחת של מישהו, אין בזבוז בתעשייה הזו והגיע הזמן לצאת מהסרט, המציאות של העגל שהוא רוצה את אמא והמציאות שלנו היא שהוא ושאר המיליארדים הרבים בכלל לא היו אמורים להגיע לעולם, אנחנו יצרנו אותם בכדי לבוא לסבול למעננו.
